בנם של קלרה ויהודה. נולד ביום ח' באדר א' תשי"ז (9.2.1957) בחיפה.

כשהיה כבן שנה עבר עם הוריו לעיר בני ברק, שם גדל כדתי לאומי. יצחק (איציק) היה פעיל בתנועת בני עקיבא לאורך כל שנות ילדותו ונעוריו.

התגייס לנח"ל לגרעין שהיה מיועד לקיבוץ מעלה גלבוע.

בעת שירותו הצבאי נפצע אנושות בהיאחזות נח"ל כפר דרום ב-9.9.1975. הוא הוטס לבית חולים סורוקה והיה בסכנת חיים, שממנה ניצל.

אחרי שנתיים אשפוז חזר הביתה להתמודדות עם החיים.

למרות הפציעה הקשה יצחק חזר לחיים והחל לחפש את דרכו כשחברים תמיד סביבו. החל לימודי טלוויזיה ונכנס לעבוד בטלוויזיה החינוכית.

אהבת החיים שלו ואהבתו למוזיקה הפגישה אותו עם אהבת חייו, איתה התחתן והביא לעולם בת ובן.

לאורך כל הדרך הובילה אותו אהבת האדם ואהבת הארץ. כל השנים המשיך להתנדב למרות מצבו במשטרה ובמשמר הגבול באזור הכפרי.

יצחק היה אדם שמח מוקף תמיד בהמון חברים.

לאורך כל הדרך חזר לאשפוזים כתוצאה מהסתבכות הפציעה. ב-29.10.2009 נפטר, הפציעה הכריעה אותו שלושים וארבע שנים אחרי שנפצע.

יצחק זהבי נפטר ביום י"א בחשוון תש"ע (29.10.2009). בן חמישים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב. הותיר אישה, בת ובן, אם ואחות.

יצחק, כתבו אוהביו, לא זכה להכיר את נכדיו המדהימים ששומעים את הסיפורים עליו ומרגישים אותו בכל יום שבת וחג.

הותיר אחריו כאב עצום, געגוע וגאווה גדולה על מי שהיה.